Ma'asseroth
Daf 19b
לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַשַּׁבָּת טוֹבֶלֶת מִפְּנֵי שֶׁלִּקְּטוּם לַשַּׁבָּת. הָא אִם לִקְּטוּם שֶׁלֹּא לַשַּׁבָּת לֹא. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא אֲפִילוּ לִקְּטוּם לַשַּׁבָּת אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי לְעֶרֶב שַׁבָּת. 19b אֲפִילוּ עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֵית הוּא פְלִיגָא. וְלֹא תִינוֹקוֹת אִינּוּן. וַאֲפִילוּ לִקְּטוּם לַשַּׁבָּת כְּמִי שֶׁלִּקְּטוּם שֶׁלֹּא לַשַּׁבָּת. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אִילָא תִּיפְתָּר שֶׁלִּקְּטוּם עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה וְהוֹכִיחַ מַעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶן עַל מַחֲשַׁבְתָּם.
Traduction
⁠—N’est-ce pas contraire à ce que R. Yohanan a dit plus haut (2, 3): l’arrivée inopinée du Shabat rend les fruits soumis à la dîme, lors même qu’ils n’ont pas été cueillis pour le Shabat; tandis qu’ici on parle d’une cueillette faite en vue du Shabat, et si elle n’a pas été faite pour ce jour spécial, la dîme n’est donc pas due? En effet, répondit R. Yona au nom de R. Hamnona, la règle serait la même selon R. Yohanan, si la cueillette n’a pas été faite pour ce jour;on emploie seulement cette expression pour dire que, malgré ce but, on peut en manger passagèrement le vendredi avant le Shabat, non plus tard. —N’est-ce pas aussi en désaccord avec l’avis de R. Simon b. Lakish? -Puisqu’il s’agit d’enfants, pour lesquels il n’y a pas d’intention, qu’importe que la cueillette ait eu lieu en vue du samedi ou non? R. Yossé répond au nom de R. Ila qu’il peut s’agir du cas où cette cueillette a eu lieu au coucher du soleil; les enfants démontrent alors par leur action quelle est leur pensée.
Pnei Moshe non traduit
לית הדא פליגא על דר' יוחנן. וכי לא קשיא ממתני' על הא דאמר ר' יוחנן בפרק דלעיל בהלכה ג' פירות שלקטן שלא לצורך השבת אע''פ כן השבת טובלת אותן למעשר והא הכא אמרינן אליבא דאוקימתא דרב המנונא דטעמא הויא מפני שהמעשה מוכיח שלקטום לשבת הא אם לקטום שלא לשבת לא וא''כ פליגא על דר' יוחנן:
אפי' לקטום לשבת אוכל מהן עראי לערב שבת. כלומר דלר' יוחנן ל''ק דאיכא למימר דלעולם אפי' לא לקטום לשבת כשיגיע השבת טובלת היא למעשר והא דקתני לשבת הא קמ''ל דאפי' לקטום לשבת לא הוקבעו עד שיגיע שבת ומותר לאכול מהן עראי בערב שבת:
אפי' על דר''ש בן לקיש לית הוא פליגא. דקאמר לעיל דבפירות שלקטום שלא לצורך השבת אין השבת טובלת ומתני' לא פליגא עליה וקס''ד דלר''ל לא מוקמינן כהאי אוקמתא דרב המנונא דלעיל אלא דטעמא הויא דמסתמא לקטום לשבת והלכך השבת טובלת הא לאו הכי לא כדר''ל והיינו דפריך עלה ולא תינוקות אינון ואפי' לקטום לשבת כמי שלקטום שלא לשבת הוא דהויא שהרי מחשבתם אינה כלום ואפ''ה קתני למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר וקשיא לר''ל ומשני ר' יוסי בשם ר' הילא דלר''ל נמי תיפתר שלקטום עם דמדומי חמה וכו' כדאוקי רב המנונא דיש כאן מעשה מוכיח על מחשבתם שלקטום לצורך השבת והלכך השבת טובלת והשתא מתני' ככ''ע אתיא דלר''ל טעמא הויא דיש כאן מעשה מוכיח שהוא לצורך השבת ולר' יוחנן הא שנינן דלדידיה הא קמ''ל דאע''פ שלקטום לשבת אם היה יכול לאכול מהן קודם השבת כגון שיש עדיין שהות אוכל מהן עראי בערב שבת:
רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּכַלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵינִים הִיא מַתְנִיתָא. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי אֲפִילוּ נִצְרָה. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן אַנְטִיגֳנוֹס בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי יַנַּאי תִּיפְתָּר בִּתְאֵינָה הַמְיוּחֶדֶת לַשַּׁבָּת. דֵּלֹמָה רִבִּי חִייָה רִבִּי אִימִּי רִבִּי אִיסִּי הֲווֹן יָֽתְבִין. עֲבַר חַד טְעוּן כַּלְכָּלָה דִתְאֵינִיָה אֲמַר לֵיהּ לִיזְבוֹן אֲמַר לֵיהּ כַּלְכָּלַת שַׁבָּת אֵינָהּ מִזַּבְּנָה.
Traduction
R. Eléazar dit au nom de R. Oshia que la Mishna parle d’un panier de figues; et chez R. Yanaï on ajouta: fût-ce même une branche de figuier chargée de fruits (non le panier), l’obligation commence. Enfin R. Eliézer b. Antigonos répondit au nom de R. Eliézer, élève de l’école de R. Yanaï, qu’il peut s’agir d’un figuier spécialement destiné à l’usage du Shabat (pour ce motif, il y a de suite l’obligation). Un jour, R. Hiya, R. Imi et R. Issi étaient assis ensemble, et ils virent passer un homme chargé d’un panier de figues. —Est-ce pour vendre, demandèrent-ils? —Non, dit-il, il est destiné à servir au jour du Shabat et ne se vend pas.
Pnei Moshe non traduit
בכלכלה של תאנים היא מתניתא. הא דקתני כלכלת שבת בית הלל מחייבין דוקא אם נתנן לתוך הכלכלה דנראה שמקיימן לצורך השבת והלכך מחייבין ב''ה במעשר ואפילו עדיין לא הגיע שבת משום שמיוחדין הן לשבת:
דבי ר' ינאי אמרי אפי' נצרה. כלומר לאו דוקא נקט כלכלה שדרך ליתן בה שיהו הפירות מתקיימין אלא אפי' לקטן לתוך סל של נצרה והיא ערבה קלופה כדתנן לקמן בפ''ג בסלי נצרים של ערבה קלופה נקבעו הפירות למעשר כדר' לעזר בן אנטיגנוס דתיפתר בתאנה המיוחדת לשבת שאילן הזה מיוחד הוא לאכול ממנו בשבת ולפיכך נקבעו למעשר ואע''פ שעדיין לא הגיע שבת:
דילמא. מעשה בר' חייא וכו' דהוון יתבין ועבר חד דהוה טעין כלכלה דתאנים ואמרו לו ליזבון היא והשיב להם אין כלכלת שבת מזדבנה ומייתי להאי עובדא דשמעינן מינה מדקרי ליה האי כלכלת שבת ואע''פ שמסתמא לא היה סמוך לשבת מדשאלו לו אם לזבון היא אלא דהתאנה היתה מיוחדת לשבת ולפיכך השיב להם כך:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֶלָּא בְּכַלְכָּלַת שַׁבָּת. אִי אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בְּלִיקֵּט כַּלְכָּלָה לְשַׁלְּחָהּ לַחֲבֵירוֹ שֶׁהוּא מַקְפִּיד עָלֶיהָ כְּכַלְכָּלַת שַׁבָּת.
Traduction
R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: lorsque dans la Mishna R. Juda impose l’obligation de la dîme, c’est seulement parce qu’il s’agit d’un panier de fruits destinés au Shabat; ou bien encore, R. Juda l’impose lorsqu’on cueille un panier de fruits pour l’envoyer à son prochain, parce qu’en ce cas on y attache autant d’importance que si c’était destiné au Shabat.
Pnei Moshe non traduit
לא אמר ר' יהודה. במתני' אף הלוקט כלכלה לשלוח וכו' אלא בכלכלת שבת ובא להוסיף על דברי בית הלל דלאו דוקא אם לקטה לצרכו לשבת אלא אף הלוקט לשלוח לחבירו לשבת ודחי לה הש''ס דלא היא או דה''ק ר' יהודה אף בלוקט כלכלה לשלוח לחבירו דין כלכלת שבת יש לה לפי שהוא מקפיד עליה להיות משומרת כדי לשלוח לחבירו כדרך שמקפידין בכלכלת שבת:
לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רַב. דְּרַב אָמַר הוּא אָסוּר לוֹכַל. פָּתַר לָהּ בְּעוֹשֶׂה מַעֲטָן בַּשָּׂדֶה וְקַשְׁיָא אִם מֶלַח טוֹבֶלֶת לָמָּה לִי צֵירוּף אִם צֵירוּף לָמָּה לִי מֶלַח. אֶלָּא עַל יְדֵי זֶה וְעַל יְדֵי זֶה.
Traduction
Notre Mishna n’est-elle pas en contradiction avec Rav, qui dit plus haut (3, 1) qu’il est interdit de manger les figues mises à sécher (comme ici les fruits trempés au sel) avant de les rédimer? On répond qu’il peut s’agir ici du cas où le réservoir est placé au champ (ce qui lui donne moins de gravité, et plus haut, il s’agit de produits qui ont passé déjà par la cour gardée). Il y a une autre objection: si la présence du sel rend les fruits soumis à la dîme, pourquoi la Mishna dit-elle qu’elle est due ''si l’on en met plusieurs au sel pour les manger ensemble''? A quoi bon parler de cette réunion? Et si la réunion entraîne l’obligation, à quoi bon parler du sel? Ce sont les deux causes réunies qui constituent le devoir.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לית הדא פליגא על רב. קס''ד דבזיתים שהכניסן לביתו מיירי כדי לסחטן וקתני דאוכל מהן אכילת עראי וא''כ פליגא על רב דאמר ריש פרק דלעיל המעביר תאנים בחצרו כדי לקצות בניו ובני ביתו אוכלין ופטורין והוא עצמו אסור לאכול ומשני דרב פתר לה להמתני' בעושה מעטן בשדה ולא דמיא להא דלעיל דהעביר בחצרו ומכיון שיש בידו לימלך ולא לעשותן קציעות חצרו קובע אותן למעשר כדאמר התם אליבא דרב:
וקשיא. על הא דקתני במתני' אם מלח ונתן לפניו חייב אם מלח טובלת א''כ למה לי צירוף אפי' אוכלן אח''כ אחת אחת חייב דכבר נקבעו ע''י מלח ואם החיוב הוא אח''כ מחמת שמצרף ואוכל א''כ למה לי מלח תיפוק ליה דלעולם צירוף הוי קביעות:
אלא ע''י זה וע''י זה. כלומר דבאמת לא צריכי תרווייהו אלא או ע''י מלח או ע''י צירוף הוי קביעות ומתני' הכי קתני אם מלח ולא אכל אחת אחת אלא נתן לפניו לאכלן אח''כ חייב אפי' באוכל אחת אחת דהמלח קבע אותן:
מַה נָן קַייָמִין אִם בְּשֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מַעֲטִינִין דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אִם בְּשֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא מַעֲטָן אֶחָד דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲטָן טָהוֹר וְלַחֲבֵירוֹ מַעֲטָן טָמֵא. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר אָדָם מַחֲזִיר עַל מַעֲטִין חֲבֵרוֹ וְרַבָּנִין אָֽמְרִין אֵין אָדָם מְחַזֵּר לְמַעֲטִינוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ.
Traduction
De quel cas parle R. Eliézer ici? S’il y a deux réservoirs dont l’un est pur et l’autre impur, il va sans dire que c’est permis à l’homme impur d’en prendre, selon tous (140)Puisqu'il peut remettre le reste dans l'impur, pourquoi les sages l'interdisent-ils?; s’il n’a qu’un pressoir pur, chacun l’interdit (141)Pourquoi alors R. Eliezer seul l'interdit-il?? Voilà de quel cas il s’agit: lorsque l’homme impur a un pressoir pur et que son prochain en a un impur; or, dit R. Eliézer, l’homme ayant l’habitude de remettre aussi le reste au pressoir du voisin, il lui sera interdit de toucher au mur, mais il pourra manger l’impur, où il remettra le reste; selon les autres sages, l’homme ne remet pas le reste au pressoir de son voisin et il ne pourra donc rien prendre de ce dernier.
Pnei Moshe non traduit
מה אנן קיימין. האי פלוגתא דר''א אם בשיש שני מעטנין אחד טהור ואחד טמא בזה לדברי הכל אסור להחזיר להטהור אם האדם הנוטל טמא ואם בשאין לו אלא מעטן אחד והוא טמא ד''ה מותר כלומר פטור שהרי אפשר לו להחזיר:
אלא כי אנן קיימין בשיש לו מעטן טהור וכו' אמר ר''א וכו'. כלומר ובהא פליגי דר''א סבר אדם יכול להחזיר למעטן חבירו וא''כ פטור הוא לפי שמחזיר את המותר ורבנן סברי דאין אדם מחזיר למעטנו של חבירו ולהמעטן הטהור שלו אין יכול להחזיר שלא יטמא את הזיתים שבמעטן הלכך אם מלח ונתן לפניו לעולם חייב:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן עַל הַחַמִּין חַייָב שֶׁהוּא קֶבַע עַל הַצּוֹנִין פָּטוּר שֶׁהוּא עֲרַאי יָכוֹל הוּא מַחֲזִירָתָהּ. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אִם בְּמַה שֶׁבְּלָגֵין לֹא נִטְבָּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירוֹ בְּדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ.
Traduction
– R. Yohanan dit (142)Cette observation se rapporte au § 4 qui suit.: si on coupe le vin d’eau chaude, il faut le rédimer, parce que cette consommation a un caractère fixe (143)A cause de l'eau chaude, on n'en peut pas verser le reste à la cuve, au risque de gâter tout le vin.; mais si c’est de l’eau froide, on en est dispensé, parce que c’est un accessoire et il se peut qu’on remette le reste au pressoir près duquel on se tient (auquel cas rien n’est dû). Or, R. Yossé au nom de R. Zeira, ou R. Yona au nom de R. Eliézer dit (144)Ci-dessus, ch. 1, 6.: même le liquide qui se trouve déjà réparti dans des lougs (mesures) n’est pas considéré comme soumis aux dîmes aussi longtemps que les travaux préparatoires ne sont pas achevés, parce qu’alors on a l’intention de remettre à la cuve ce que l’on ne consomme pas.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יוחנן על החמין חייב שהוא קבע. כדפרישית במתניתין שהאור קובע למעשר ועל הצונן פטור לפי שהוא עראי:
יכול הוא מחזרתיה. כלומר ועוד שעל הצונן יכול הוא להחזיר את המותר להגת כדאמר ר' יוסי וכו' אף מה שבלגין שבידו לא נטבל מפני שהוא עתיד להחזירו והוי כבדבר שלא נגמר מלאכתו והכי אמר לעיל בפרק קמא בהלכה ו':
Ma'asseroth
Daf 20a
משנה: 20a הַמְקַלֵּף בִּשְׂעוֹרִים מְקַלֵּף אַחַת אַחַת וְאוֹכֵל. וְאִים קִילֵּף וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ חַייָב. הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת שֶׁל חִיטִּים מְנַפֵּיחַ עַל יָד עַל יָד וְאוֹכֵל. וְאִם נִיפַּח וְנָתַן לְתוֹךְ חֵיקוֹ חַייָב.
Traduction
Si quelqu’un épluche de l’orge d’un épi (146)Cf. Betsa, 13b., il peut manger les grains un à un sans dîme; mais s’il les recueille dans sa main (les réunit), il doit prélever la dîme. Si quelqu’un égrène (147)Ib. 12b. du froment (au feu pour le sécher), il peut passer les grains d’une main à l’autre pour les tamiser (enlever le son), et les manger sans rédimer; mais si, après les avoir vannés, il les réunit dans son sein, il doit la dîme.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המקלף בשעורים. שמסיר את קליפתן מקלף אחת אחת ואוכל דאין זה אלא אכילת עראי אבל אם קילף ונתן לתוך ידו חייב דהוי קביעות:
המולל מלילות של חטים. שמהבהב השבלין באש וממעכן בידו להסיר מהם הפסולת מנפה מיד ליד ואוכל ואם ניפה ונתן לתוך חיקו חייב דאין זה עראי:
משנה: כּוּסְבָּר שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע יַרְקָהּ פָּטוּר. זְרָעָהּ לְיָרָק מִתְעַשֵּׂר זֶרַע וְיָרָק. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר הַשֶּׁבֶת מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְזֵירִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מִתְעַשֶּׂר זֶרַע וְיָרָק אֶלָּא הַשִּׁחָלַיִים וְהַגַּרְגִּר בַּלְבָד. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר תִּמְרוֹת שֶׁל תִּלְתָּן וְשֶׁל חַרְדָּל וְשֶׁל פּוּל הַלָּבָן חַייָבוֹת בְּמַעֲשֵׂר. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר הַצְּלָף מִתְאַשֵּׂר תִּמְרוֹת וְקַפָּרִס. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵינוֹ מִתְעַשֵּׂר אֶלָּא אֲבִיּוֹנוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן פֶּרִי.
Traduction
Lorsqu’on a semé du coriandre pour servir de semence, la partie verte (secondaire) peut être mangée sans dîme; si, au contraire, on l’a semée pour le manger en légume, il faut rédimer le tout, verdure et semences. R. Eliézer dit (149)Cf. Avoda Zara 7b.: l’aneth est soumis aux dîmes en toutes ses parties, les feuilles vertes, la semence et les graines (150)Faut-il voir là le mot gr. Rizia (radicula) retourné? Selon J. Lévy aussi, c'est la tête ronde contenant la semence., ou bourrelet; selon les autres sages, on ne doit la dîme, pour la semence et les parties vertes, que sur le cresson et l’origan (151)Au terme hébreu, Maïmonide compare le terme identique que le Kamous traduit trop vaguement: nomen herboe.. R. Simon b. Gamliel dit: les boutons de fenugrec, de moutarde et de fève blanche sont soumis à la dîme. R. Eliézer dit (155)Cf. Babli, Berakhot 36a: pour le câprier, il faut rédimer les bourgeons, les fruits (156)Autrement dit: la baie. et même leur écorce. Selon R. aqiba, on ne rédime que le fruit réel.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כוסבר. קולינדר''ו שזרעה לזרע שלא כיון אלא בשביל הזרע לפיכך ירקה פטור ממעשרות דלא אחשביה ליה ואם זרעה לירק חייב לעשר מן הזרע ומן הירק:
השבת. אניט''ו:
וזירים. הן הזמורות ארוכות שלה וס''ל לר''א אפי' זרעה סתם מתעשרת זרע וירק וזירין:
וחכמים אומרים אינו מתעשר זרע וירק. כשזרע לזרע אין לך שמתעשר גם הירק אלא השחליים קריש''ן בלע''ז והגרגר אירוג''א בלע''ז אלו בלבד מתעשרין כך לפי שסתמן ג''כ לירק הוא והלכה כחכמים:
מתני' רבן גמליאל אומר. ובנוסח' המשניות רשב''ג:
תמרות וכו'. והוא הנראה כמין פרי על הגבעול של אלו המינים כשמתחילין לצמוח ונקרא תמרה כעין דאמרי' גבי הדס נקטם ראשו ועלתה בו תמרה וס''ל לר''ג דחשיבי אוכל והלכך אפי' זרען לזרע חייבין במעשר ואין הלכה כר''ג:
הצלף. קאפיר''י בלעז ויש לאילן זה תמרות והוא הפרח ואביונות שהוא עיקר הפרי וקפרס הוא הקליפה ושומר הפרי ולר''א כולן מתעשרין ור''ע ס''ל דאין מתעשר אלא האביונות בלבד שהן עיקר הפרי והלכה כר''ע:
הלכה: אָמַר רִבִּי זְעִירָא יְכִיל אֲנָא מְקַלֵּף תַּרְתֵּיי תַּרְתֵּיי. וְתַנֵּי כֵן בִּשְׂעוֹרִין שְׁנַיִם פָּטוּר שָׁלֹשׁ חַייָב. בְּחִיטִּין שָׁלֹשׁ פָּטוּר אַרְבַּע חַייָב. הוּנָא בַּר חִינְנָא וְרַב תַּחְלִיפָא בַּר אִימִּי הֲווֹן יְתִיבִין קוֹמֵי רִבִּי לָֽעְזָר. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אִין כּוֹלְהוֹן בַּר אִימִּי הָהֵן בַּר רַב אִימִּי אִין כּוֹלְהוֹן בַּר רַב אִימִּי וַהֲוִייָן לֵיהּ עַד קִשְׁרֵי אֶצְבְעָתֵיהּ וַהֲווֹן סַבִּין מִינֵיהּ וְהָפַךְ אַפּוֹי לְכוֹתְלָא וַחֲוִי לוֹן מָלֵא שִׁיעָלוֹן. וְתַנֵּי כֵן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְנַפֶּה לֹא בְקָנוֹן וְלֹא בְּתַמְחוּי. וּלְעִנְיַן שַׁבָּת עַד כַּגְרוֹגֶרֶת. רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי מָנָא הָכָא אָמַר בִּשְׂעוֹרִים שְׁתַּיִם פָּטוּר שָׁלֹשׁ חַייָב. וָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ שַׁנְייָא הִיא. הָכָא אַתְּ אָמַר שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר. וְתַנֵּי כֵן בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמָן שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ לַגּוֹרֶן. אֲבָל אִם הָיָה סָמוּךְ לַגּוֹרֶן אֲפִילוּ יוֹתֵר מִכֵּן מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר.
Traduction
R. Zeira dit: comme je puis éplucher à la fois deux épis d’orge, la dîme ne sera pas due en ce cas (de même que la Mishna le permet d’ordinaire pour ceux que l’on mange un à un). On a enseigné en effet (148)Tossefta sur ce traité, ch. 3.: de l’orge, c’est permis pour 2 épis, mais à partir de 3, la dîme est due; pour le froment, c’est permis jusqu’à 3, et la dîme est due à partir de 4. Houna b. Hinena et R. Tahlifa b. Imi étaient assis devant R. Eliézer; R. Yona dit:si tous les Bar Tahlifa se nomment bar Imi, celui-ci mérite d’être nommé Bar R. Imi (avec le titre de rabbi); et si tous se nomment bar R. Imi, celui-ci leur est supérieur à tous pour son procédé de vanner les grains entre les jointures des doigts. On voulut voir de quelle façon il s’y prenait, sans rouler les grains dans sa paume; il se tourna alors vers le mur, puis, l’opération achevée, il leur montra une mesure pleine ainsi préparée (en assez grande quantité). On a enseigné en effet qu’il est permis d’en tamiser beaucoup, à la condition de ne pas employer pour cela un entonnoir, ni une grande marmite (l’emploi de ces ustensiles montrerait qu’il s’agit d’un grand travail définitif). Enfin, sous le rapport du repos shabatique, on peut en éplucher jusqu’à la valeur d’une figue sèche, non au-delà. R. Hiya demanda en présence de R. Mena: comment se fait-il que tantôt l’on dise, pour l’orge, qu’il est permis d’en égrener 2 épis, non 3, sans les rédimer, et tantôt notre Mishna le permet seulement si on les mange un à un? —Il y a une différence, fut-il répondu; dans ledit enseignement, il s’agit du cas où l’on peut remettre le reste à la grange, près de laquelle on se trouve (une consommation même plus forte, ne sera que passagère). On a enseigné en effet: ce n’est vrai (qu’il faut les manger un à un) que lorsqu’on ne se trouve pas auprès d’une grange; mais lorsqu’on est auprès, il est permis d’en manger davantage à la fois, parce qu’on y déposera le reste (et le repas n’aura pas de caractère fixe).
Pnei Moshe non traduit
גמ' יכיל אנא מקלף תרתי תרתי. כלו' לדידי סבירא לי דאף בשתים שתים מותר ואין זה קביעות ותני בתוספתא פ''ג כן בשעורין שנים פטור וכו' ור''ז כתנא דהתוספתא ס''ל וכדלקמן:
אמר ר' יונה אין כולהן בר אימי ההן בר רב אימי. כלומר דר' יונה מהדר אהא דגריס רב תחליפא בר אימי היה אחד מהיושבין לפני ר' אלעזר וקאמר דאם כולהו רב תחליפא דגרסינן בשאר מקומות בר אימי נקראין זה רב תחליפא שהיה שם בר רב אימי היה:
אין כולהן בר רב אימי. כלומר או אם כך הוא דכל רב תחליפא הנזכר גם במקום אחר כולהון בר רב אימי הוא:
והוויין ליה עד קשרי אצבעותיו. והיו שעורין ביד ר' אלעזר בכפו מלאה עד קשרי אצבעותיו:
והוון סבין מיניה. והיו נוטלין ממנו אחת אחת ומקלפין ואוכלין ולבסוף הפך ר''א אפיה לכותלא וקלף את כולן והראה להן מלא שיעלון מלשון המקרא ביחזקאל י''ג הוא בשעלי שעורים. כלומר שהיה מלא אגרוף שעורין קלופין:
ותני כן. אהא דתנינן מנפה מיד וכו' ובלבד שלא ינפה לא בקנון וכו' דזה קביעות הוא:
ולענין שבת. שיעורו עד כגרוגרת לחייבו בהוצאה:
הכא את אמר בשעורים שתים וכו'. השתא מהדר לרמויי מתני' אהא דתוספתא דהא הכא במתני' את אמר הכין דדוקא אחת אחת מותר א''ל שנייא הכא בברייתא דטעמא הויא מפני שהוא מחזיר את המותר ותני בברייתא כן דבזמן שהוא סמוך לגורן אפילו יותר מכאן מותר מהאי טעמא:
הלכה: חִזְקִיָּה אָמַר כֵּיוָן שֶׁלָּקַט מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ מוֹדִייוֹת בָּאָה בְּמַחֲשֶׁבֶת יָרָק. אַף לְעִנְייַן הַזֶּרַע כֵּן כֵּיוָן שֶׁמָּנַע מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ מוֹדִייוֹת בָּאָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַזֶּרַע. זְרָעוֹ לִזֶרַע מִתְעַשֶּׂרֶת לְשֶׁעָבַר. זְרָעָהּ לְיָרָק מִתְעַשֶּׂרֶת לָבֹא. זָרַע לְזֶרַע וּלְיָרָק אוֹ שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע וְאַחַר כָּךְ חִישֵּׁב עָלֶיהָ לְיָרָק מְעַשֵּׂר מִיזַּרְעָהּ עַל יַרְקָא וּמִיַּרְקָא עַל זַרְעָא. וְשֶׁלָּקַט מִמֶּנָּהּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲבָל אִם לָקַט מִמֶּנָּהּ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה זַרְעָהּ מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר. וְיַרְקָא מִתְעַשֵּׂר בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ. וּכְשֶׁהֵבִיא שְׁלִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אֲבָל אִם הֵבִיא שְׁלִישׁ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין זַרְעָהּ בֵּין יַרְקָהּ מִתְעַשֵּׂר לָבֹא.
Traduction
Hiskia dit: du moment qu’il a eu soin, à deux ou trois reprises, d’en opérer la cueillette, ces actions réitérées dénotent bien la pensée du maître, qu’il désire le manger en légume vert; si au contraire il s’en est abstenu deux ou trois fois, ce sera la preuve qu’il désire en conserver la semence (152)Suit un passage que l'on retrouve presque textuel, en Sheviit 2, 8.
Pnei Moshe non traduit
גמ' חזקיה אמר כיון שליקט ממנה שתים שלש מודיות כמו מורביות והן הגידולין שמתגדל בתחלת צמיחתו ובתוספתא דשביעית פ''ב גריס מורביות גבי דינים האלו וכלומר שאף אם זרעה בתחלה לזרע וליקט ממנה שתים ושלש פעמים והניחה להתגדל עוד באה היא במחשבת ירק דגלי דעתיה דניחא ליה לירקה ומתעשרת ג''כ לירק:
אף לענין הזרע כן. כלומר וכן איפכא שאם בתחילה זרעה לירק ומנע ולא ליקט ממנה שתים ושלש מודיות באלו הזמנים שרגילין ללקוט לא לקט הוא גלי דעתיה דלא בשביל הירק בלבד זרעה בתחילה אלא עד כדי שיתגדל הזרע בתוכה לפיכך באה היא למחשבת הזרע ואף על גב דבלאו הכי אם זרעה לירק מתעשרת זרע וירק כדקתני במתני' מכל מקום הנ''מ היא דמתעשרת מזרעה על ירקה ומירקה על זרעה כדלקמן:
זרעה לזרע מתעשרת לשעבר. לפי השנה שעברה אם שנת מעשר שני או מעשר עני היא וכן דוקא מאותה שנה שעברה מעשרין עליה והיא מתעשרת עליהן שלא יהא מן החדש על הישן או מן הישן על החדש:
זרעה לירק מתעשרת לבא. לפי שנת הבאה שהיא שנת לקיטתה כדין הירק שבזה הולכין אחר מחשבתו שבתחילה:
זרעה לזרע ולירק. בתחילה או שזרעה מתחילה לזרע ואחר כך חישב עליה לירק וכגון שמנע ולא ליקט ממנה שתים ושלש מודיות דין אחד להזרע ולהירק ומעשר מזה על זה:
ושלקט ממנה לפני ראש השנה. של שנה העומד בה אבל אם לקט ממנה אחר ראש השנה אין דין זרע וירק כאחד אלא הזרע מתעשרת לפי שנה שעברה שבאותה השנה נתגדל' הזרע והירק מתעשר לשנה זו שלקטה שהירק שעת לקיטתו עישורו:
ובשהביא שליש לפני ראש השנה. אז חלוק דין הזרע מדין הירק אבל אם לא הביא שליש עד לאחר ראש השנה חזר הזרע לדין הירק ובין זרעה ובין ירקה מתעשר לפי אותה שנה הבאה וכך שנוי היא בתוספתא בשביעית שם:
תַּנֵּי שֶׁבֶת שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְאֵינָהּ מִתְעַשֶּׂרֶת יָרָק. זָרַע לְיָרָק מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְאֵינָהּ מִתְעַשֶּׂרֶת זֵירִין. זְרָעָהּ לְזֵירִין מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְזֵירִין. וְתַנִּינָן אֵין לָךְ מִתְעַשֶּׂר זֶרַע וְיָרָק אֶלָּא שִׁחָלַיִים וְגַרְגִּר בַּלְבָד. כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵין לָךְ דָּבָר שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע מִתְעַשֶּׂר זֶרַע וְיָרָק אֶלָּא שִׁחָלַיִים וְגַרְגִּר בַּלְבָד.
Traduction
– On a enseigné (153)Tossefta sur le Sheviit 2.: lorsqu’on a semé de l’anet pour tirer parti de la semence, on rédime cette dernière, non les feuilles vertes à manger; si on l’a semé pour manger les feuilles vertes, on rédimera l’une et l’autre, non le bourrelet de graines. Mais si on l’a semé pour ce dernier produit, il faut le rédimer ainsi que la semence et la partie verte. Il est dit en effet (154)Eruvin 28a. que l’on prélève la dîme pour la semence et les feuilles vertes sur le cresson et l’origan seulement; et c’est ainsi qu’il faut rectifier la version de notre Mishna: Il n’y a pas de produit qui, étant semé pour les graines, est soumis à la fois aux dîmes pour les graines et pour les feuilles vertes, sauf le cresson et l’origan.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם וקצת בנוסחא אחרת ונוסחא דהכא עיקר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source